פסיכולוגיה בגרוש - איך נסביר את התנהגותם של אחרים?
המוח האנושי שואף להיגיון ואנחנו מנסים כל הזמן להסביר את ההתרחשויות סביבנו, להסביר למה אנשים התנהגו איך שהתנהגו. זה עוזר לנו להבין את העבר וגם לחזות את העתיד. דרך שיטת הייחוס נוכל לספק הסבר להתנהגות של אחרים.
קיימות 5 תיאוריות ייחוס:
תיאורית הפסיכולוגיה הנאיבית של היידר- הניח את היסודות לנושא ייחוס סיבתיות, טען שיש 2 מניעים מרכזיים בהתנהגות של אדם: להגיע למצב של הבנה, עקביות ברורה של העולם הסובב אותנו ולשלוט בסביבה אחד המשאבים לספק את המניעים זה להסביר התנהגות של אחרים.
עקרונות שעומדים בבסיס לתהליך של ייחוס סיבתיות ומתן הסבר להתנהגותם של אחרים:
1. מבחין בין סיבות פנימיות לחיצוניות- מיקוד הסיבתיות, במה נחוץ ההסבר הם זה במשהו פנימי באישיות האדם, באופי שלו, או שהסיבה היא חיצונית לאדם.
2. עקרון ההשתנות המשותפת- הבסיס לכל התייחסות סיבתית. כדי שנגיד שיש סיבה ותוצאה חייב להיות קשר ביניהם של השתנות משותפת.
3. סיבות קבועות לעומת מתחלפות- כל מה שקשור באופי האדם זה קבוע
4. כוונה רצינית להתנהגות או שההתנהגות כפויה או מקרית.
תיאורית הסקת התכונה המתאימה - ג'ונסון ודיוידס. תיאוריה זו מנסה להסביר את התנאים שבהם הייחוס יהיה לתכונות אופי. התנהגות נובעת מתכונות אופי ב-2 תנאים. ראשית התנהגות נובעת מרצון חופשי ולא מכפייה (כפי שאמר היידר) ושנית אנחנו נייחס תכונות אישיות אם ההתנהגות איננה רצייה מבחינה חברתית או התנהגות שהיא נמוכה ברצייה החברתית. רצייה חברתית- ננסה לרצות את מי שמולנו.
עוד מידע באתרים הבאים:
התיאוריה התלת מימדית- תיאורית קו וריאציה- התיאוריה של קלי. קלי טוען שאנחנו מנסים להסביר התנהגות של אחרים, להבין יחסים של סיבה ותוצאה. אנחנו מתייחסים ל 3 מימדים:
• מימד ההסכמה- מתייחס להתנהגותם של אנשים אחרים באותו המצב. אם כולם מתנהגים בדרך דומה נגיד שההסכמה גבוהה. אם כולם מתנהגים אחרת באותו המצב נגיד שההסכמה היא נמוכה.
• מימד הייחודיות- מתייחסים להתנהגותו של אותו אדם אבל במצבים שונים. אם אותו אדם מתנהג במצבים אחרים באותו האופן אנחנו נגיד שיש ייחודיות נמוכה למצב. לעומת זאת אם אותו אדם מתנהג אחרת במצבים אחרים והתנהגותו כאן היא יוצאת דופן אז נגיד שהייחודיות גבוהה למצב.
• מימד העקביות- במימד זה אנחנו מתייחסים להתנהגותו של אותו אדם, באותו מצב, בזמנים שונים. אם אותו אדם מתנהג באופן דומה באותן נסיבות בזמנים שונים נגיד שהעקביות גבוהה- הוא עקבי בהתנהגות שלו. לעומת זאת אם הוא התנהג אחרת בעבר במצבים דומים נגיד שיש עקביות נמוכה.
לטענת קלי, בכל פעם שמתרחש אירוע אנחנו נחליט למה לייחס אותו, נחליט מה הסיבה להתנהגות תוך התייחסות לשלושת המימדים. קלי הגדיר 2 קומבינציות שאחת מובילה לייחוס של סיבה פנימית והשנייה מובילה לייחוס של סיבה חיצונית:
ייחוס לסיבה פנימית- ההסכמה נמוכה- הייחודיות נמוכה – העקביות גבוהה
ייחוס לסיבה חיצונית- ההסכמה גבוהה- הייחודיות גבוהה- העקביות גבוהה
תיאורית ההתמקדות בתנאי החריג- של הילטון, לטענתה האדם לא מחפש הסברים למה שקורה סביבו אלא עושה זאת כאשר יש משהו ששובר את הסכמה ומפתיע אותנו. האדם הוא אצלן קוגניטיבי. רק במצבים חריגים מסבירים התנהגויות של אנשים אחרים וכשנעשה זאת נעשה זאת לפי המימדים של קלי מלבד מימד ההסכמה. תהליך הייחוס יהיה מבוסס על 2 מימדים.
ייוחס במצבי הצלחה וכישלון- של ווינר. התיאוריה לא מתייחסת לתהליך הייחוס כמו התיאוריות הקודמות, אלא לאפיון הייחוס עצמו, הסיבה עצמה. הוא הוסיף עוד 2 מימדים:
1) היציבות- האם זה משהו יציב קבוע או מתחלף
2) השליטה- האם זה נשלט או לא נשלט
• כל תכונות האופי יהיו: פנימיות, לא יציבות ולא נשלטות.
מבחינים בין 2 סוגים עיקרים של ייחוס:
ייחוס אדיפטיבי- טוב להסתגלות תורם. זהו סגנון ייחוס שבו אנו מגדירים את המשמעות של אירועים חיוביים שקורים לנו ומפחיתים את המשמעות של אירועים שליליים.
ייוחס לא אדיפטיבי- אנו נוהגים להפך. אנחנו מגבירים את המשמעות של אירועים שליליים ומפחיתים את המשמעויות של אירועים חיוביים.
אחת הטעויות הנפוצות בייחוס נקראת טעות הייחוס הבסיסית. טעות הייחוס הבסיסית מוגדרת כנטייה לייחס להתנהגותם של אחרים סיבות פנימיות ולהמעיט בערכם של סיבות חיצוניות.
מדוע מתרחשת טעות זו?
ההסבר הראשון הוא הסבר של בולטות- הטענה היא שכשאנחנו מסתכלים על אחרים הבולטות היא במבצע ההתנהגות. ההסבר השני הוא הסבר שמדבר על מוסכמות חברתיות- הטענה היא שטעות הייחוס הבסיסית היא משהו נרכש ולא מולד, שקשור למבנה המוח. בתהליך הסוציאליזיה שלנו לימדו אותנו להתנהג כך. בתרבויות אינדיבידואליסטיות יש נטייה לעשות טעות ייחוס כי לימדו אותנו שהצלחות או כישלונות של אדם תלויות רק בו.
טעות הייחוס הבסיסית לא תתרחש במצבים שבו אנו מכירים את האדם הכרות ממושכת.
